🇨🇦🇨🇦🇨🇦🇨🇦🇨🇦🇨🇦🇨🇦🇨🇦🇨🇦🇨🇦🇨🇦🇨🇦🇨🇦🇨🇦
"אדם החזק ברוחו יוצר את מאורעות חייו, לעומתו אדם החלש בנפשו נכנע לאלה שהגורל מטיל עליו."
חודש עבר,חודש שבו אני מגלה על עצמי המון דברים חדשים,חוויות,אנשים,טעמים, נופים, איך למצוא איזון בהרפתקה החדשה שאני נכנסתי אליה.
מנקודת המבט שלי אני חושב שעד כה אני מצליח לעמוד במשימה, ולמצוא את הדרך בין: הקור, השפה, והמנטליות הקנדית.
את הפוסט הזה אני רוצה להקדיש ליום כיפור שעבר עלינו, למרות שהפוסט הזה נכתב שלושה שבועות לאחר המאורע.
אז את סיפור יום כיפור שלי אני רוצה להתחיל מהבוקר שלו.
7:00 - השעון המעורר מצלצל ומבשר גם אם נרצה וגם אם לא שהגיע הזמן לקום אחרי שחלמנו חלומות ולצאת להתחיל יום חדש.
אני לא אשקר, הבקרים פה בבוקר זה לא הדבר הכי נחמד בעולם. להוריד מעלייך את השמיכה החמה ולדעת שכול גרם של חום שנצבר לאורך הלילה מתחלף בקור קנדי של 10-5 מעלות שלטענתם זה הכי חם שהיה עד היום...
בדרך לא דרך גירדתי את עצמי מהמיטה לכיון המקלחת בדרך קיבלה את פני “good morning “ שפותח את הבוקר ושנייה אחרי מצאתי את עצמי כבר בשיעור אנגלית.
היום עבר מהר ממש ואני העברתי אותו בחששות של איך הצום יעבור,לוגם עוד טיפת מים, חושב על איך אני מגיע לויקטוריה אחרי בית הספר ומחליף אוטובוסים.
לאחר שנגמר היום עליתי לחדר התקלחתי במהירות, בדיקה אחרונה למזוודה, חיבוק לתמר, יצאתי.
הדרך לויקטוריה הייתה מדהימה! הרגשתי עצמאות מה היא! שאני משנע ברחבי קנדה לבד בלי שום דאגות, ילד בן 16, איש העולם הגדול! פייר.. הייתי גאה!
לאחר שהגעתי לתחנת הסופית הייתי צריך לנווט את עצמי מזכרון של המפה כי האינטרנט נגמר לי באותה שנייה שהורדתי את רגלי מהאוטובוס.
5 שנים בצופים לא היו לחינם וכבר עשר דקות לאחר מכן מצאתי את עצמי בנ.צ שהייתי צריך להגיע אליו... כי בכול זאת מקום שלישי בניווט בצופים לא בא ברגל...
הגעתי לבית, את פני קיבלו שני ילדים לבושים כיפה וציצית, שיערתי שהגעתי למקום הנכון!
משפחת הרב קפלן היא משפחה מדהימה, שמונה ילדים, חמודים שגדלים על טהרת העם היהודי בלי לדעת עברית, לומדים תורה אבל לא באמת נמצאים בארץ המובטחת,ובעצם מציגים את האיזון של החיים שלנו שאותי זה הרשים לראות מהצד.
לאחר הארוחה המפסקת התארגנו לכניסתו של החג בזמן שהתחלתי לפנות את הצלחות לכיור בזווית
מבטי ראיתי את הילדים עומדים בטור מופתי מהגדול לקטן כדי לקבל ברכה מאבא, אותי זה ריגש!
בבית הכנסת נחשפתי לכמות היהודים הגדולה שקיימת בויקטוריה התפילות עברו מהר מאוד בנוסח אשכנזי, שונה, מרגש, לא קל לעקוב אבל צלחנו את המשימה!
במהלך החג הכרתי בחור מדהים בשם אלדד שגר בויקטוריה קרוב לארבע שנים והקים שם את
משפחתו.
לאחר החג נפגשנו אלדד ואני לסיבוב בעיר, הוא הראה לי את המקומות, המאכלים(הכשרים), החנויות והנופים.
לפני שעזבתי בחזרה לקולג׳ עצרנו בחנות כשרה קטנה מאוד אבל אותי היא ריגשה כי מצאתי דברים שמזכירים את ישראל וזה היה ממש כיף!
נפרדנו, ואוטובוס הגיע, שלפתי מהשקית את הקרמבו שמצאתי בקצה השני של העולם, מתענג על כול ביס שברקע שירים של טונה ואומר בגאווה רבה, איזה כיף להיות יהודי, ישראלי בכול מקום בעולם!
ניפש בפעם הבאה...
שימו פליי:
https://youtu.be/mHeK0Cwr9sg
תגובות
הוסף רשומת תגובה