דילוג לתוכן הראשי


בלוג מספר 4: 24 שעות לטיסה!!!!

״קח סיכונים מחושבים והיה נועז. ההעזה יוצרת הבדל בתוצאות בין אנשים. פחד וחשש הם טבעיים. האמיצים הולכים עם הפחד. הוא נועד לשמור עלינו, כמובן, אך לא לשתק אותנו.״

הכול כבר ארוז,נפרדנו מהחברים אחרי שהגדנ״ע הפרידה אותנו מוקדם מהצפוי, פגישות אחרונות של חברים שנשארו, פרידה מעיר שגדלתי בה,החדר,הבית,השכונה, 24 שעות של פרידה...

את ה24 שעות האלה התחלנו אצל דוד שלי רותם, עשינו מפגש משפחתי לפני העזיבה. בשר היה בשפע! כי בסופו של דבר זה מה שאני הכי אוהב! שש בש אנשים שאני אוהב והרבה תקוות להתחלה חדשה.. ערב שלא ישכח הרבה זמן ופרידה עם חצי חיוך חצי חרטה אבל לעם העיניים למטרה ובטן מלאה..

לאחר מכן נפגשתי עם החברי ילדות שלי מהשכונה.
העברנו ערב מצחיק וחוויתי שבמהלכו הזכרנו זכרונות עבר ושוחחנו קצת על החלטות בחיים שאנחנו עושים!

לאחר מכן הלכתי לבית לישון. הרבה אנשים לדעתי יום לפני שהם עוזבים הם לא ישנים בלילה והמוח מפוצץ מחשבות כמו ילד לפני מבחן במתמטיקה...
אך אני לדעתי בגלל שאני עסוק בהשלמה הצלחתי לישון שינה רציפה, ללא הפרעות. לדעתי אם אבא שלי לא היה מעיר אותי יכולתי לישון עד 12.

לאחר שהתעוררתי בתחושת השלמה שהלילה הבא שאני יעביר בחדר הזה יהיה בעוד שלושה וחצי חודשים יצאתי לשתות קפה בגינה מבט חפוז לכיון הנוף העזתי הטיפוסי ויציאה לסידורים אחרונים, וסעודה במסעדה כול המשפחה ביחד.

את השעות האחרונות עד לנסיעה לנתב״ג העברנו בחברת המשפחה עם חברים וקרובי משפחה.

20:15 - יציאה לנתב״ג אני חושב שזאת הייתה הפעם הראשונה במהלך כול התהליך של הפרידה.
מבט אחרון לחדר,דמעות בעיניים ושקט של תשמור על עצמך חבר, המקום הבטוח שלי, הבית החצר השכונה העיר. תודה שדרות את הפכת אותי למי שאני ומה שאני, תודה צופים, תודה שער הנגב, תודה לחברים שנשארו ולחברים שהיום, אני אתגעגע שדרות אנחנו עוד ניפגש בינתיים תשמרי על עצמך ואנחנו נפרדים עד לפעם הבאה...

בנתב״ג הגיעו קרובי המשפחה והש״ש מהצופים היה כיף לראות את כול האנשים שהשקיעו להגיע.
אחרי שעברנו את הציק אין הגענו לאיזור הפרידה.
שם הבנתי באמת כמה זה מצחיק ומוזר שבעצם מה שמפריד בין הבחירה של לנסוע או לא זה קיר זכוכית. עם דמעות בעיניים וחוסר חרטה מפליא יצאנו למסע..

את הפוסט הבא נכתוב על שפת המים בקנדה.
 מקווה שעד עכשיו אני לא עושה טעויות.. אבל גם אם כן אז מה.?..

שימו פליי קרדיט ליובל המחנך הכי גבר שאני מכיר:
אריק איינשטיין- עוף גוזל


                                                               
           "ילד של אבא"........
       טיסה UA955!
    מנצלים שעות אחרונות
          "ילד של אבא" #2
           אח קטן
                                                                    ש-ד-ר-ו-ת

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

20 יום לטיסה!

בלוג 2: "הראש בקנדה אבל הלב בישראל"  20 יום לטיסה! בלוג מספר 2: 20 יום לטיסה! שלום לכולם, אז אחרי שקראתם את הפתיחה לבלוג אפשר להתחיל לספר על כול מה שעבר עלי ב 3 חודשים האחרונים.. אז ככה, אחרי שהודיעו לי שהתקבלתי ל uwc היה שבועיים של אי ודאות באוויר כי לא ידעתי איפה אני הולך ללמוד וזה סקרן אותי מעוד. אני חושב שברגע שהודיעו לי איפה אני הולך ללמוד היה יותר מרגש אפילו מזה שהתקבלתי כי בעצם בשיחת פלאפון אחת אומרים לך לאן אתה הולך להעתיק את החיים שלך לשנתיים בלי חרטות ובלי אפשרויות לשינוי. אם אני זוכר נכון זה היה לפני חג שני של פסח המדריך שלי מהצופים אסף בא אלי עם החבר הכי טוב שלי יואב להיפגש אחרי שלא ראינו את אסף זמן רב. והפגישה הייתה מדהימה והייתה לי הרגשה שהיום זה היום! השעה הייתה 16:32 אני שיחקתי שש בש עם אסף כשפתאום הופיע על הצג של הפלאפון שיחה מהמדריך שלי משה וידעתי שזה זה! הוא התקשר לבשר לי שאני לומד בקנדה. אמיתי, ברגע הראשון לא ידעתי איך לאכול את זה כי אני אף פעם לא הזכרתי בשום טופס או משהו בסגנון את המדינה קנדה ואותי זה הפתיע אבל אמרתי שאם כבר מ
פוסט מספר 3:" זה שיר פרידה..." שבוע אחרון בישראל! קודם כול, אני רוצה שתדעו שמוזר לי לכתוב את הפוסט הזה כי לא האמנתי שהיום הזה יגיע כי ה - 30 באוגוסט תמיד נראה לי רחוק.. בגדר תאריך חלומי כזה.. את הפוסט הזה אני כותב לייב מהמטוס עם כול הבכי והדמעות בניסיון לשתף אותכם במה שעבר עליי בשבועיים האחרונים.. אז שנתחיל? נתחיל. 13 לאוגוסט – 18 לאוגוסט: לתאריך הזה חיכיתי הרבה זמן.. ממרץ בערך, יורדים לאילת החברים לטיול אחרון שלנו ביחד. את האמת.. לא יודע איך ההורים שלי הסכימו לי.. אולי חשבו שיחסית לקנדה אילת זה השכן ממול, אולי הם אמרו "נפרגן לו בטיול אחרון", או שאולי.. בעצם עזבו, אתם עוד תכירו את אמא שלי אבל היא אישרה וזה היה הישג אדיר! ועכשיו, התחלנו להתכונן.. אמא של אביה סגרה מלון, אמא של נדב הסעה, אמא של רואי את האטרקציות, ואמא שלי דאגה לסידורים התכנים והכול היה מוכן! יצאנו לאילת בבוקר יום ראשון מלאים באנרגיות, עם חיוך על הפנים וציפייה לטיול גדול! וכמובן שככה היה.. בטיול הזה עברנו ביחד הכול! ושאני אומר הכול זה הכול! כמעט העיפו אותנו מהמלון כי המלון טעה בהזמנה,
שבוע ראשון   בUwc Pearson College! " תהיו          מאושרים            מהרגע           הזה .          הרגע            הזה         הוא           החיים           שלכם ." שבוע אני פה, מרגיש כאילו בשבוע עשיתי דברים בשביל שנה שלמה! המקום מטורף! האנשים עוד יותר! אז נתחיל? נתחיל.. יום רביעי, בצהריי היום, הגעתי לבית החדש שלי. אחרי מסע של 30 שעות, של חוויה יוצאת דופן לחצות את העולם לבד.   ילד בן 16 עם אוזניות, חיוך על הפנים, והרבה חששות אל הלא נודע. הקבלת פנים שלי בשדה בוויקטוריה הייתה נחיתה רכה של ממש! תמר הסקנד ייר שלי חיכתה לי שם עם חיוך על הפנים, ואהבה של אחות גדולה,ידעתי שאני לפחות בגזרה הישראלית, במקום בטוח! כשהגעתי לקולג׳ חיכתה לי קבלת פנים של הבית שלי East house (הבית הכי טוב בפער..)   לאחר מכן לקחו אותי לחדר שלי, חדר מספר 8. השותפים לחדר החדש הם גראם(קנדה) ויילי(סווזילנד) קיבלו אותי באהבה והרגשתי מיד בבית! את ה24 שעות הראשונות העברנו בהכרת המקום, ובשיחות הרגעה לאמא כול 5 דקות... התחלנו שבוע הכרת   המקום וכול יום הוא יותר טוב מהשני! בקצרה אני ה