דילוג לתוכן הראשי
שבוע ראשון  בUwc Pearson College!

"תהיו        מאושרים          מהרגע         הזה.         הרגע            הזה       הוא         החיים           שלכם."

שבוע אני פה, מרגיש כאילו בשבוע עשיתי דברים בשביל שנה שלמה! המקום מטורף! האנשים עוד יותר! אז נתחיל? נתחיל..
יום רביעי, בצהריי היום, הגעתי לבית החדש שלי. אחרי מסע של 30 שעות, של חוויה יוצאת דופן לחצות את העולם לבד.
 ילד בן 16 עם אוזניות, חיוך על הפנים, והרבה חששות אל הלא נודע.
הקבלת פנים שלי בשדה בוויקטוריה הייתה נחיתה רכה של ממש! תמר הסקנד ייר שלי חיכתה לי שם עם חיוך על הפנים, ואהבה של אחות גדולה,ידעתי שאני לפחות בגזרה הישראלית, במקום בטוח!

כשהגעתי לקולג׳ חיכתה לי קבלת פנים של הבית שלי East house (הבית הכי טוב בפער..) 
לאחר מכן לקחו אותי לחדר שלי, חדר מספר 8.
השותפים לחדר החדש הם גראם(קנדה) ויילי(סווזילנד) קיבלו אותי באהבה והרגשתי מיד בבית!

את ה24 שעות הראשונות העברנו בהכרת המקום, ובשיחות הרגעה לאמא כול 5 דקות...

התחלנו שבוע הכרת  המקום וכול יום הוא יותר טוב מהשני! בקצרה אני הסכם את הפעילויות השבועיות שאני עוד זוכר(קשה לזכור הכול).

אז היה לנו השבוע: שיחות הכרות עם המנהלים,מבחנים באנגלית במתמטיקה,מסיבה פתיחת שנה,ביקור ראשון בוויקטוריה( פייר התאהבתי), כדורגל,והרבה ממנו!,שיחות עם חברים עד השעות הקטנות,שייט בקנו ותפיסת סרטנים, חדר כושר , מבחני שחייה ואופניים,הייצוג כהילת השש בש הישראלית בכבוד מול אחד המורה הכי טוב בקולג׳ בשש בש,בילוי באחד מהאגמים היותר יפים שראיתי עם החברים מהשכבה, תמר ואני ישבנו על שוקו חם במרינה, טעים בטירוף,ולסיכום השבוע המטורף הזה הלכנו למשחק הוקי בוויקטוריה ועכשיו אני נחשב לקנדי מהמניין! 
בגדול? כיף חיים! רק מקווה שגם הלימודים יראו ככה...

לדעתי אחרי שבוע אני יכול לסכם באמת בהרבה תובנות שאני הבנתי והשלמתי עם עצמי..
א.המצבי רוח פה יכולים להשתנות כול שנייה אז צריכים לדעת לשמור על אופטימיות!
ב. לנתק את הפלאפון ולהתנתק זה לא כזה גרוע..
ג. אנשים פה פשוט אוהבים אותך בגלל מי שאתה וזה מדהים!
ד.לתת הזדמנויות לעצמך זה חשוב..

אז אחרי שבוע אני באמת יכול להגיד שיש ציפייה כבר לבאות,הלימודים האנשים השפה. אני שמח שאנגלית הולכת לי טוב, יש עוד מה לשפר אבל אני מאמין שאנגלית זה משהו נרכש. בינתיים נמשיך לנווט עד למכשול הבא!

מתחילים ללמוד ביום שישי הקרוב ואני מצפה לזה ממש!
במקום הזה קיים חשק בלתי מוסבר ללמוד, וזה משהו שלדעתי התפוגג ממני בשנה האחרונה.. חכו, עוד יהיה פה מעניין אני בטוח!

שבוע עבר, מתגעגעים טיפה לבית, להורים ,למשפחה, ולחברים. אבל הכול לקחנו בחשבון וזה גם חלק מהחוויה! 
איך ניסים מימון אומר? 
״ מה שלא הורג אותך מחשל אותך״ 
בינתיים נראה לי שזה עובד.. ימים יגידו..

אני מאמין שהתחלתי את החוויה ברגל ימין. מתחיל להתאהב במקום,מקווה לא לעשות טעויות, וגם אם כן אני עושה טעויות.. הטעויות האלה הם שלי ואני נהנה מהם! 

״טעויות, הם סימני הפיסוק של החיים, בלעדיהם, הטקסט והחיים הם חסרי משמעות.״

נראה אותכם בפעם הבאה, בהזדמנות נגיד בהצלחה לחברים שלי שמפוזרים ברחבים העולם(הוכפלד אוהב אותך).

נתראה בפעם הבאה...!

בינתיים שימו פליי - אברהם טל - אדם צובר זכרונות.

















תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

20 יום לטיסה!

בלוג 2: "הראש בקנדה אבל הלב בישראל"  20 יום לטיסה! בלוג מספר 2: 20 יום לטיסה! שלום לכולם, אז אחרי שקראתם את הפתיחה לבלוג אפשר להתחיל לספר על כול מה שעבר עלי ב 3 חודשים האחרונים.. אז ככה, אחרי שהודיעו לי שהתקבלתי ל uwc היה שבועיים של אי ודאות באוויר כי לא ידעתי איפה אני הולך ללמוד וזה סקרן אותי מעוד. אני חושב שברגע שהודיעו לי איפה אני הולך ללמוד היה יותר מרגש אפילו מזה שהתקבלתי כי בעצם בשיחת פלאפון אחת אומרים לך לאן אתה הולך להעתיק את החיים שלך לשנתיים בלי חרטות ובלי אפשרויות לשינוי. אם אני זוכר נכון זה היה לפני חג שני של פסח המדריך שלי מהצופים אסף בא אלי עם החבר הכי טוב שלי יואב להיפגש אחרי שלא ראינו את אסף זמן רב. והפגישה הייתה מדהימה והייתה לי הרגשה שהיום זה היום! השעה הייתה 16:32 אני שיחקתי שש בש עם אסף כשפתאום הופיע על הצג של הפלאפון שיחה מהמדריך שלי משה וידעתי שזה זה! הוא התקשר לבשר לי שאני לומד בקנדה. אמיתי, ברגע הראשון לא ידעתי איך לאכול את זה כי אני אף פעם לא הזכרתי בשום טופס או משהו בסגנון את המדינה קנדה ואותי זה הפתיע אבל אמרתי שאם כבר מ
יום כיפור בנוף קצת אחר - סוגרים חודש בקנדה! 🇨🇦🇨🇦🇨🇦🇨🇦🇨🇦🇨🇦🇨🇦🇨🇦🇨🇦🇨🇦🇨🇦🇨🇦🇨🇦🇨🇦 "אדם החזק ברוחו יוצר את מאורעות חייו, לעומתו אדם החלש בנפשו נכנע לאלה שהגורל מטיל עליו." חודש עבר,חודש שבו אני מגלה על עצמי המון דברים חדשים,חוויות,אנשים,טעמים, נופים, איך למצוא איזון בהרפתקה החדשה שאני נכנסתי אליה. מנקודת המבט שלי אני חושב שעד כה אני מצליח לעמוד במשימה, ולמצוא את הדרך בין: הקור, השפה, והמנטליות הקנדית. את הפוסט הזה אני רוצה להקדיש ליום כיפור שעבר עלינו, למרות שהפוסט הזה נכתב שלושה שבועות לאחר המאורע. אז את סיפור יום כיפור שלי אני רוצה להתחיל מהבוקר שלו. 7:00 - השעון המעורר מצלצל ומבשר גם אם נרצה וגם אם לא שהגיע הזמן לקום אחרי שחלמנו חלומות ולצאת להתחיל יום חדש. אני לא אשקר, הבקרים פה בבוקר זה לא הדבר הכי נחמד בעולם. להוריד מעלייך את השמיכה החמה ולדעת שכול גרם של חום שנצבר לאורך הלילה מתחלף בקור קנדי של 10-5 מעלות שלטענתם זה הכי חם שהיה עד היום... בדרך לא דרך גירדתי את עצמי מהמיטה לכיון המקלחת בדרך קיבלה את פני “good morning “ שפותח את הבוקר ושנייה אחרי מצ
פוסט מספר 3:" זה שיר פרידה..." שבוע אחרון בישראל! קודם כול, אני רוצה שתדעו שמוזר לי לכתוב את הפוסט הזה כי לא האמנתי שהיום הזה יגיע כי ה - 30 באוגוסט תמיד נראה לי רחוק.. בגדר תאריך חלומי כזה.. את הפוסט הזה אני כותב לייב מהמטוס עם כול הבכי והדמעות בניסיון לשתף אותכם במה שעבר עליי בשבועיים האחרונים.. אז שנתחיל? נתחיל. 13 לאוגוסט – 18 לאוגוסט: לתאריך הזה חיכיתי הרבה זמן.. ממרץ בערך, יורדים לאילת החברים לטיול אחרון שלנו ביחד. את האמת.. לא יודע איך ההורים שלי הסכימו לי.. אולי חשבו שיחסית לקנדה אילת זה השכן ממול, אולי הם אמרו "נפרגן לו בטיול אחרון", או שאולי.. בעצם עזבו, אתם עוד תכירו את אמא שלי אבל היא אישרה וזה היה הישג אדיר! ועכשיו, התחלנו להתכונן.. אמא של אביה סגרה מלון, אמא של נדב הסעה, אמא של רואי את האטרקציות, ואמא שלי דאגה לסידורים התכנים והכול היה מוכן! יצאנו לאילת בבוקר יום ראשון מלאים באנרגיות, עם חיוך על הפנים וציפייה לטיול גדול! וכמובן שככה היה.. בטיול הזה עברנו ביחד הכול! ושאני אומר הכול זה הכול! כמעט העיפו אותנו מהמלון כי המלון טעה בהזמנה,