דילוג לתוכן הראשי


יום כיפור בנוף קצת אחר - סוגרים חודש בקנדה!

🇨🇦🇨🇦🇨🇦🇨🇦🇨🇦🇨🇦🇨🇦🇨🇦🇨🇦🇨🇦🇨🇦🇨🇦🇨🇦🇨🇦
"אדם החזק ברוחו יוצר את מאורעות חייו, לעומתו אדם החלש בנפשו נכנע לאלה שהגורל מטיל עליו."

חודש עבר,חודש שבו אני מגלה על עצמי המון דברים חדשים,חוויות,אנשים,טעמים, נופים, איך למצוא איזון בהרפתקה החדשה שאני נכנסתי אליה.

מנקודת המבט שלי אני חושב שעד כה אני מצליח לעמוד במשימה, ולמצוא את הדרך בין: הקור, השפה, והמנטליות הקנדית.

את הפוסט הזה אני רוצה להקדיש ליום כיפור שעבר עלינו, למרות שהפוסט הזה נכתב שלושה שבועות לאחר המאורע.

אז את סיפור יום כיפור שלי אני רוצה להתחיל מהבוקר שלו.
7:00 - השעון המעורר מצלצל ומבשר גם אם נרצה וגם אם לא שהגיע הזמן לקום אחרי שחלמנו חלומות ולצאת להתחיל יום חדש.

אני לא אשקר, הבקרים פה בבוקר זה לא הדבר הכי נחמד בעולם. להוריד מעלייך את השמיכה החמה ולדעת שכול גרם של חום שנצבר לאורך הלילה מתחלף בקור קנדי של 10-5 מעלות שלטענתם זה הכי חם שהיה עד היום...

בדרך לא דרך גירדתי את עצמי מהמיטה לכיון המקלחת בדרך קיבלה את פני “good morning “ שפותח את הבוקר ושנייה אחרי מצאתי את עצמי כבר בשיעור אנגלית.

היום עבר מהר ממש ואני העברתי אותו בחששות של איך הצום יעבור,לוגם עוד טיפת מים, חושב על איך אני מגיע לויקטוריה אחרי בית הספר ומחליף אוטובוסים.

לאחר שנגמר היום עליתי לחדר התקלחתי במהירות, בדיקה אחרונה למזוודה, חיבוק לתמר, יצאתי.

הדרך לויקטוריה הייתה מדהימה! הרגשתי עצמאות מה היא! שאני משנע ברחבי קנדה לבד בלי שום דאגות, ילד בן 16, איש העולם הגדול! פייר.. הייתי גאה!

לאחר שהגעתי לתחנת הסופית הייתי צריך לנווט את עצמי מזכרון של המפה כי האינטרנט נגמר לי באותה שנייה שהורדתי את רגלי מהאוטובוס.

5 שנים בצופים לא היו לחינם וכבר עשר דקות לאחר מכן מצאתי את עצמי בנ.צ שהייתי צריך להגיע אליו... כי בכול זאת מקום שלישי בניווט בצופים לא בא ברגל...

הגעתי לבית, את פני קיבלו שני ילדים לבושים כיפה וציצית, שיערתי שהגעתי למקום הנכון!

משפחת הרב קפלן היא משפחה מדהימה, שמונה ילדים, חמודים שגדלים על טהרת העם היהודי בלי לדעת עברית, לומדים תורה אבל לא באמת נמצאים בארץ המובטחת,ובעצם מציגים את האיזון של החיים שלנו שאותי זה הרשים לראות מהצד.

לאחר הארוחה המפסקת התארגנו לכניסתו של החג בזמן שהתחלתי לפנות את הצלחות לכיור בזווית
מבטי ראיתי את הילדים עומדים בטור מופתי מהגדול לקטן כדי לקבל ברכה מאבא, אותי זה ריגש! 

בבית הכנסת נחשפתי לכמות היהודים הגדולה שקיימת בויקטוריה התפילות עברו מהר מאוד בנוסח אשכנזי, שונה, מרגש, לא קל לעקוב אבל צלחנו את המשימה!

במהלך החג הכרתי בחור מדהים בשם אלדד שגר בויקטוריה קרוב לארבע שנים והקים שם את
משפחתו.

לאחר החג נפגשנו אלדד ואני לסיבוב בעיר, הוא הראה לי את המקומות, המאכלים(הכשרים), החנויות והנופים.

לפני שעזבתי בחזרה לקולג׳ עצרנו בחנות כשרה קטנה מאוד אבל אותי היא ריגשה כי מצאתי דברים שמזכירים את ישראל וזה היה ממש כיף!

נפרדנו, ואוטובוס הגיע, שלפתי מהשקית את הקרמבו שמצאתי בקצה השני של העולם, מתענג על כול ביס שברקע שירים של טונה ואומר בגאווה רבה, איזה כיף להיות יהודי, ישראלי בכול מקום בעולם!

ניפש בפעם הבאה...

שימו פליי:

https://youtu.be/mHeK0Cwr9sg







תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

20 יום לטיסה!

בלוג 2: "הראש בקנדה אבל הלב בישראל"  20 יום לטיסה! בלוג מספר 2: 20 יום לטיסה! שלום לכולם, אז אחרי שקראתם את הפתיחה לבלוג אפשר להתחיל לספר על כול מה שעבר עלי ב 3 חודשים האחרונים.. אז ככה, אחרי שהודיעו לי שהתקבלתי ל uwc היה שבועיים של אי ודאות באוויר כי לא ידעתי איפה אני הולך ללמוד וזה סקרן אותי מעוד. אני חושב שברגע שהודיעו לי איפה אני הולך ללמוד היה יותר מרגש אפילו מזה שהתקבלתי כי בעצם בשיחת פלאפון אחת אומרים לך לאן אתה הולך להעתיק את החיים שלך לשנתיים בלי חרטות ובלי אפשרויות לשינוי. אם אני זוכר נכון זה היה לפני חג שני של פסח המדריך שלי מהצופים אסף בא אלי עם החבר הכי טוב שלי יואב להיפגש אחרי שלא ראינו את אסף זמן רב. והפגישה הייתה מדהימה והייתה לי הרגשה שהיום זה היום! השעה הייתה 16:32 אני שיחקתי שש בש עם אסף כשפתאום הופיע על הצג של הפלאפון שיחה מהמדריך שלי משה וידעתי שזה זה! הוא התקשר לבשר לי שאני לומד בקנדה. אמיתי, ברגע הראשון לא ידעתי איך לאכול את זה כי אני אף פעם לא הזכרתי בשום טופס או משהו בסגנון את המדינה קנדה ואותי זה הפתיע אבל אמרתי שאם כבר מ
שבוע ראשון   בUwc Pearson College! " תהיו          מאושרים            מהרגע           הזה .          הרגע            הזה         הוא           החיים           שלכם ." שבוע אני פה, מרגיש כאילו בשבוע עשיתי דברים בשביל שנה שלמה! המקום מטורף! האנשים עוד יותר! אז נתחיל? נתחיל.. יום רביעי, בצהריי היום, הגעתי לבית החדש שלי. אחרי מסע של 30 שעות, של חוויה יוצאת דופן לחצות את העולם לבד.   ילד בן 16 עם אוזניות, חיוך על הפנים, והרבה חששות אל הלא נודע. הקבלת פנים שלי בשדה בוויקטוריה הייתה נחיתה רכה של ממש! תמר הסקנד ייר שלי חיכתה לי שם עם חיוך על הפנים, ואהבה של אחות גדולה,ידעתי שאני לפחות בגזרה הישראלית, במקום בטוח! כשהגעתי לקולג׳ חיכתה לי קבלת פנים של הבית שלי East house (הבית הכי טוב בפער..)   לאחר מכן לקחו אותי לחדר שלי, חדר מספר 8. השותפים לחדר החדש הם גראם(קנדה) ויילי(סווזילנד) קיבלו אותי באהבה והרגשתי מיד בבית! את ה24 שעות הראשונות העברנו בהכרת המקום, ובשיחות הרגעה לאמא כול 5 דקות... התחלנו שבוע הכרת   המקום וכול יום הוא יותר טוב מהשני! בקצרה אני ה
UWCPC סוגרים שבוע שלישי - ראש השנה!🇨🇦 "לפעמים, החיים הולכים להכות אותך בראש עם לבנה. אל תאבד את האמונה. אני משוכנע, כי הדבר היחיד שדירבן אותי להמשיך, היה שאהבתי את מה שעשיתי. אתה חייב למצוא את מה שאתה אוהב״(סטיב ג׳ובס) וואו, שלושה שבועות מאחורי! ללא ספק חוויתי חוויות בשביל שנה שלמה! האנשים,הריחות,האווירה,הנוף, האנגלית הכול מהכל! לפני שנתחיל, אאחל חג שמח,ושנה טובה לכולם! ❤️🍏 את הפוסט הזה נתחיל מהיום הראשון ללימודים! 7/9/2017 - מי היה מאמין שהיום הזה יגיע ואני אשב בכיתה עם 6-16 תלמידים מכול העולם שהולכים להפוך(אם ארצה או לא) לחבריי למחיצה, ולאנשים שהולכים לעבור איתי את ״השנים הכי יפות בחיים״... במבט זעוף על לימודי בתקופה האחרונה אני אומר ללא ספק! השיעורים פה מאוד שונים וחדשים לי כתלמיד מפס הייצור של מערכת החינוך הישראלית(שאם כול הכבוד יש לה דבר או שתיים ללמוד..) פתאום ללמוד בכיתה עם מורה שהחלום שלו היה ללמד בבית ספר הזה, עם עוד שמונה תלמידים(שיעור פרטי), נוף לים,ולמידה מתוך רצון ללמוד את מה שאתה אוהב, בחלוקה שווה של מה שאתה אוהב ומה שאתה צריך (3hL 3SL - IB). עד עכשיו הול