דילוג לתוכן הראשי

הקדמה

"האמיצים לא חיים לנצח.. אבל הפחדנים לא חיים לעולם"

סיפור על ילד בן 16 משדרות שהחליט למתוח את החיים שלו מהקצה אל הקצה העולם.

שלום,
לפני שנתחיל לספר לכם על המסע שלי ועל מי אני ומה הסיבות שאני עושה את מה שאני עושה אני קודם רוצה להגיד משהו לעצמי לפני שנתחיל.
אז דביר מחכה לך מסע משמעותי שאחרי שתעבור אותו אתה תהיה מישהו אחר  לטוב ולרע , מקווה שאתה מוכן לזה ותזכור תמיד להיות נאמן למי שאתה ומה שאתה כי רק בגלל זה אתה נמצא איפה שאתה נמצא..

אז נתחיל,
שוב שלום קוראים לי דביר אני בן 16 גר בשדרות מהיום שנולדתי אח לדנה (בת 14) ואורי בן(10) להורים שלי קוראים נטלי וניסים ואנחנו משפחה בהפרעה לדעתי אבל זה חוויה גדולה לגור איתם והם יחסרו לי מאוד בשנתיים האלה.
אני מדריך בצופים בשבט סיני בשדרות את הקבוצה הכי טובה בשבט כיתה ו' בנות 22 במספר. במהלך השנה זאת הייתה חוויה מדהימה לטוב ורע למדתי מהם המון ואני חושב שהם למדו ממני המון בהרבה מקרים.
אני משחק כדורגל בקבוצה מקצועית חלוץ וקפטן הקבוצה אוהב כדורגל מגיל קטן וחושב שאני עושה את זה בהמון אהבה וכיף. וכמובן שאני גם אוהד קבוצות כדורגל אז בארץ אני אוהד את בית"ר ירושלים כנראה חלקכם יקראו את השורה הזאת ואולי פחות יאהבו אותי או משהו אבל אל תדאגו אני מהגוש השפוי של הקבוצה(וכן יש כזה).
אז החיים שלי בגדול הם אחלה אני מאוד חברותי ותמיד יש סביבי חברים כיף לי במקום שאני נמצא והאמת אף פעם לא התלוננתי או חשבתי לעזוב להפך אני הכי פטריוט אוהב את הארץ וגם שיש מלחמה ולי יש רקע לא קטן עם מלחמות אז אני לא עוזב כי אני אוהב את הבית.
אתם בטח קוראים את זה ושוב חושבים לעצמכם אולי הבלוג הזה התפלח לפה במקרה ואולי אני לא קשור לUWC אבל גם אני חשבתי ככה ופה אחרי סיכום קצת של מי אני וסוג של קורות חיים לא כאלה מעניינים מתחיל הסיפור שלי לדבר המדהים הזה שנקרא UWC וכמו שאמרתי בדברים שלי למעלה:" סיפור על ילד בן 16 משדרות שהחליט למתוח את החיים שלו מהקצה אל הקצה העולם" כן חברים כמו שאמרתי קצה העולם הקולג שלדעתי הכי טוב שיש UWC  UWC Pearson College קנדה.

אז בטח מרתק אותכם לשמוע איך הגעתי לזה (אני יודע שלא באמת מעניין אותכם אבל זה חלק חשוב) לUWC אז ככה... הפעם הראשונה ששמעתי על זה היה ביכתה ט' ממורה בשם איילת שפיצר(תזכרו את השם) שהכינה לנו סרט לכיתה ובגלל שהסרט לא עבד היא בחרה להראות לנו את האתר הזה בכיתה והאמת שבהתחלה מאוד התרשמתי אבל תמיד אמרתי לעצמי שאין סיכוי בחיים שאני אלך או התקבל בכלל ופה חשבתי שהסיפור הזה יגמר והאמת אחרי אותו שיעור לא שמעתי בכלל על התוכנית.

ואז הפעם השנייה שנפגשתי עם השם הזה היה ביום הראשון של כיתה י' נתקלתי באותה איילת מאותו שיעור בדיוק החלפנו חוויות מהחופש ואז היא אמרה לי אם אני רוצה לנסות ואמרתי מה יש לי להפסיד גם ככה לא נתקבל (עד עכשיו המספרים מול הסיכויים נראים לי לא הגיוניים בכלל 21 מתוך 500+) אז התחלנו את התהליך הארוך הזה.
שלב 1:
טפסים בכמות לא הגיונית שצריך למלא שלב אחרי שלב להכין 3 חיבורים ובאמת לדעתי לקוות לנס לא להתפגר בזמן הכתיבה שלהם.
לאחר 3 חודשים שישבנו אני ואתה איילת ביחד שלב אחרי שלב ותיקונים שלחנו את הטפסים בתקווה שאולי נצליח לעבור את השלב הראשון
שלב 2:
לאחר משהו כמו שבועיים לדעתי(אני כבר לא זוכר זה היה מזמן) קיבלתי מייל שאומר שעברתי את השלב הראשון ושהמשימה הבאה תהיה מחנה מיון של יומיים שבמהלכו עברתי מלא משימות והאמת ששם כבר ראיתי שבאמת יש את ה 80 הכי טובים אמרתי אין סיכוי שבאמת נעבור ובוא נהנה מחוויה אז אני זוכר שבלב מסויים כבר השלמתי עם זה שאני לא אעבור ופשוט ירדה לי אבן מהלב אז הכול זרם לי יותר טוב ולדעתי פעם ראשונה הצלחתי להציג את דביר בצורה הטובה ביותר.
*טיפ ממני לאנשים שיעברו את השלב השני זה פשוט להיות אתם ולהגיע להבנה מסוימת שאם הם יבחרו אותכם אז אתם כנראה צריכים להיות שם ואם לא אז כנראה שאתם נועדתם לעשות משהו אחר גדול* תמיד תהיו אתם זה עובד*
שלב 3:
לאחר שבועיים של מתח וסוג של חזרה לשגרה והשלמה מסוימת שאולי זה נגמר וממשיכים אלה קיבלתי מייל שאומר שעברנו ויש לי ראיון עם הורים בעוד שבועיים רק שברגע הזה הייתי צריך לספר להורים שלי שנבחנתי בכלל לתוכנית הזאת כי עד השלב הזה לא אמרתי להם כלום כי לא האמנתי שנעבור אז אחרי מסע הסברה שלא היה מבייש שום חברות הסברה בעולם ההורים שלי הגיעו איתי לפגישה רק לאחר שנתתי לאמא שלי הבטחה שגם אם אני עובר אני לא נוסע אחרי ראיון שלי לקח רבע שעה ולהורים שלי שעתיים שמתוכם אמא שלי בכתה שעה 59 דקות  סיימנו את התהליך בציפייה למייל אם לא התקבלנו או פלאפון שהתקבלנו.
ואז במוצ"ש שאני בדיוק אוכל את הטוסט של אחרי שבת רגילה בבית מתקשרים אלי להודיע שהתקבלתי! והשאר היסטוריה.
 אני מקווה שהצלחתי לתת לכם לטעום קצת ממה שעברתי כי בפוסטים הבאים אני אספר לכם יותר מה עובר עלי עכשיו ואיך מתמודדים עם הדבר הגדול הזה..

ניפגש בפעם הבאה.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

20 יום לטיסה!

בלוג 2: "הראש בקנדה אבל הלב בישראל"  20 יום לטיסה! בלוג מספר 2: 20 יום לטיסה! שלום לכולם, אז אחרי שקראתם את הפתיחה לבלוג אפשר להתחיל לספר על כול מה שעבר עלי ב 3 חודשים האחרונים.. אז ככה, אחרי שהודיעו לי שהתקבלתי ל uwc היה שבועיים של אי ודאות באוויר כי לא ידעתי איפה אני הולך ללמוד וזה סקרן אותי מעוד. אני חושב שברגע שהודיעו לי איפה אני הולך ללמוד היה יותר מרגש אפילו מזה שהתקבלתי כי בעצם בשיחת פלאפון אחת אומרים לך לאן אתה הולך להעתיק את החיים שלך לשנתיים בלי חרטות ובלי אפשרויות לשינוי. אם אני זוכר נכון זה היה לפני חג שני של פסח המדריך שלי מהצופים אסף בא אלי עם החבר הכי טוב שלי יואב להיפגש אחרי שלא ראינו את אסף זמן רב. והפגישה הייתה מדהימה והייתה לי הרגשה שהיום זה היום! השעה הייתה 16:32 אני שיחקתי שש בש עם אסף כשפתאום הופיע על הצג של הפלאפון שיחה מהמדריך שלי משה וידעתי שזה זה! הוא התקשר לבשר לי שאני לומד בקנדה. אמיתי, ברגע הראשון לא ידעתי איך לאכול את זה כי אני אף פעם לא הזכרתי בשום טופס או משהו בסגנון את המדינה קנדה ואותי זה הפתיע אבל אמרתי שאם כבר מ
UWCPC סוגרים שבוע שלישי - ראש השנה!🇨🇦 "לפעמים, החיים הולכים להכות אותך בראש עם לבנה. אל תאבד את האמונה. אני משוכנע, כי הדבר היחיד שדירבן אותי להמשיך, היה שאהבתי את מה שעשיתי. אתה חייב למצוא את מה שאתה אוהב״(סטיב ג׳ובס) וואו, שלושה שבועות מאחורי! ללא ספק חוויתי חוויות בשביל שנה שלמה! האנשים,הריחות,האווירה,הנוף, האנגלית הכול מהכל! לפני שנתחיל, אאחל חג שמח,ושנה טובה לכולם! ❤️🍏 את הפוסט הזה נתחיל מהיום הראשון ללימודים! 7/9/2017 - מי היה מאמין שהיום הזה יגיע ואני אשב בכיתה עם 6-16 תלמידים מכול העולם שהולכים להפוך(אם ארצה או לא) לחבריי למחיצה, ולאנשים שהולכים לעבור איתי את ״השנים הכי יפות בחיים״... במבט זעוף על לימודי בתקופה האחרונה אני אומר ללא ספק! השיעורים פה מאוד שונים וחדשים לי כתלמיד מפס הייצור של מערכת החינוך הישראלית(שאם כול הכבוד יש לה דבר או שתיים ללמוד..) פתאום ללמוד בכיתה עם מורה שהחלום שלו היה ללמד בבית ספר הזה, עם עוד שמונה תלמידים(שיעור פרטי), נוף לים,ולמידה מתוך רצון ללמוד את מה שאתה אוהב, בחלוקה שווה של מה שאתה אוהב ומה שאתה צריך (3hL 3SL - IB). עד עכשיו הול
שבוע ראשון   בUwc Pearson College! " תהיו          מאושרים            מהרגע           הזה .          הרגע            הזה         הוא           החיים           שלכם ." שבוע אני פה, מרגיש כאילו בשבוע עשיתי דברים בשביל שנה שלמה! המקום מטורף! האנשים עוד יותר! אז נתחיל? נתחיל.. יום רביעי, בצהריי היום, הגעתי לבית החדש שלי. אחרי מסע של 30 שעות, של חוויה יוצאת דופן לחצות את העולם לבד.   ילד בן 16 עם אוזניות, חיוך על הפנים, והרבה חששות אל הלא נודע. הקבלת פנים שלי בשדה בוויקטוריה הייתה נחיתה רכה של ממש! תמר הסקנד ייר שלי חיכתה לי שם עם חיוך על הפנים, ואהבה של אחות גדולה,ידעתי שאני לפחות בגזרה הישראלית, במקום בטוח! כשהגעתי לקולג׳ חיכתה לי קבלת פנים של הבית שלי East house (הבית הכי טוב בפער..)   לאחר מכן לקחו אותי לחדר שלי, חדר מספר 8. השותפים לחדר החדש הם גראם(קנדה) ויילי(סווזילנד) קיבלו אותי באהבה והרגשתי מיד בבית! את ה24 שעות הראשונות העברנו בהכרת המקום, ובשיחות הרגעה לאמא כול 5 דקות... התחלנו שבוע הכרת   המקום וכול יום הוא יותר טוב מהשני! בקצרה אני ה